פסק-דין בתיק ת"א 11347-07-10

התובע (יליד 15.1.68) טוען כי ביום 16.8.07 עת עבד כאחראי צוות טבחים אצל הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), החליק במדרגות, בדרכו להביא מוצרים ממקרר. התובע נפגע באמת יד ימין מנפילה זו. לטענת התובע - על הנתבע 2 והמבטחת - נתבעת 1, לפצותו על הנזקים שנגרמו לו עקב הנפילה והפציעה במסגרתה.

הנתבעים מנגד אינם חולקים על כך שהתובע עבד מספר שעות בבוקר, במועד הנטען, במלון - אך לטענתם אין לקבל את הגרסה כי פציעתו הייתה במסגרת העבודה, להבדיל מפגיעה בנסיבות אחרות, שלא בזמן העבודה.

בהתאם לגרסת הנתבעים, עזב התובע את המלון בפתאומיות, עת שלא הייתה אצלו עדיין כל פגיעה.

כפי שיפורט להלן, מסקנתי היא כי אכן התובע לא הצליח לשכנע מעבר למאזן ההסתברות, כי פגיעתו ארעה בדרך לה הוא טוען ובמסגרת העבודה.

תמצית טענות הצדדים:

1.            בכתב התביעה נטען כי המדרגות עליהן, לפי הנטען החליק התובע, הינן ישנות ורעועות, עקומות ושבורות ובעלות זווית הפוכה - עם כיוון הירידה. בעת הנפילה היו המדרגות רטובות מנוזל מחליק כלשהו. התובע פנה לקבלת טיפול רפואי במרפאה המקומית באבו-גוש ומשם הופנה למרפאת מקור-ברוך. התובע מתקשה בביצוע עבודתו מאז התאונה ומגלה קושי רב בהפעלת מכשירים וכלי עבודה. התאונה הוכרה כתאונת עבודה במוסד לביטוח לאומי. על בסיס חוות דעתו של ד"ר ג'אבר סאלח נטען לנכות צמיתה בשיעור של 10%. נטען לאחריות הנתבע כבעל המקרקעין ולרשלנותו, עת לא דאג לתקן את הליקויים החמורים במדרגות והתרשל בבחירת עובדים מתאימים לשם כך.

2.            בכתב ההגנה הכחשות גורפות. בכלל האמור, נטען כי ביום התאונה נעלם התובע ממקום עבודתו מבלי שדיווח על אירוע או נפילה. רק בדיעבד התברר כי עזב ובשיחת טלפון מסר כי עשה זאת בשל סיבות אישיות. התובע לא הודיע למעביד על התאונה הנטענת ולא פעל כנדרש. הנתבעות הכחישו פגם במדרגות וטענו כי התובע עושה בהן שימוש תדיר ומעולם לא התלונן. נטען עוד לאשם תורם של התובע.

חוות דעת רפואיות:

3.            מטעם התביעה הוגשה, כאמור, חוות דעתו של ד"ר ג'אבר סאלח, שבדק את התובע ביום 21.11.09. המומחה מצא נפיחות מעל השליש התחתון של האולנה הימנית עם תחושה לגוש גרמי קשה. הוא התרשם מרגישות מקומית מעל הנפיחות והגבלה קלה בתנועות שורש כף יד ימין. אין הגבלה בתנועות מרפק ימין או חוסר עצבי וסגירת האגרוף מלאה. לאור האמור העריך המומחה את נכותו של התובע ב-10% לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות"). עוד הכיר באי כושר מלא מיום התאונה ועד ליום 15.11.07 ובנכות זמנית של 50% מיום 16.11.07 ועד ליום 31.12.07.

4.            הנתבעות הגישו מטעמן את חוות דעתו של ד"ר מיכאל ליבני, שבדק את התובע ביום 25.11.10. לאחר בדיקת התובע התרשם המומחה כי לא נותרה כל נכות בגין הפגיעה באמה הימנית. אמנם נגרם שבר ללא תזוזה, אך זה התחבר באופן אנטומי ולא הותיר כל מגבלת תנועה.

5.            לאור הפער בין חווה"ד מיניתי את ד"ר אפרים ליבנר כמומחה מטעם ביהמ"ש. המומחה בדק את התובע ביום 14.6.11 ומצא כי התובע סובל מהגבלה מזערית בשורש כף יד ימין, בגינה העריך נכותו של התובע ב- 5% לפי סעיף 35(1) בין א' ל-ב' לתקנות. עוד הכיר בתקופת אי כושר מלא למשך חודשיים וחצי, נכות זמנית של 50% למשך חודשיים ונכות זמנית של 20% למשך חודשיים נוספים.

המומחה קבע, בין השאר, כי בבדיקה לא מצא עיוות ומצא - "הגבלה מזערית בתנועות שורש כף יד ימין". המומחה ציין כי שבר כשל התובע מגביל משמעותית בתנועה ובתפקוד. מצד אחד המגבלות לא נעלמות באחת עם הורדת הגבס והשיפור הוא הדרגתי מצד שני, עם זאת, הריפוי והאיחוי טובים והמגבלה הנותרת - "הן בכלל והן בחולה זה", היא מזערית. לנוכח האמור נקבעו כאמור גם הנכויות הזמניות. באשר למצב הקבוע סבר המומחה כי לפי הסעיפים הספציפיים למצבו (תקנות 40,41), אין נכות, אך קיימת הגבלה תפקודית מסוימת, בגינה הכיר בנכות על בסיס סעיף כללי כאמור. המומחה העריך כי התובע יכול לשוב לעבודתו "במגבלות קלות בלבד, כך שאינני חושב שיש מקום להפעלת תקנה 15".

ראיות הצדדים:

6.            מטעם התביעה הוגשו תצהיריהם של התובע, אבו רמילה חמזה, יקיר עופר ואבו אלהווא עלי;

         התובע פתח תצהירו בכך שהנתבעת לא מוכנה לקחת אחריות ולפצותו ולכן מייחסת לו מרמה. ביום התאונה החל לעבוד בשעה 5:30, צורף אישור משעון הנוכחות של המלון. שעת סיום העבודה היא 10:00. במהלך העבודה נשלח להביא מצרכים מהמקרר הנמצא בחוץ ואז ירד במדרגות, החליק ונפגע קשות ביד ימין. התובע חזר על האמור בתביעתו באשר למצב המדרגות ולפנייתו לטיפול רפואי. מאז התאונה לא הגיע התובע לעבודה.

         ביום 19.8.12 פנה התובע למלון כדי לקבל טופס למתן טיפול רפואי לנפגע בעבודה, על פי בקשת קופת החולים. הטופס נחתם ע"י הקב"ט ונרשמו בו הפרטים הרלוונטיים. התובע הצהיר כי לא שם לב שהקב"ט רשם את שעת הפגיעה כ-23:30. נאמר בתצהיר כי הגיע לקבלת טיפול רפואי בשעות הבוקר וממילא מרפאת מקור ברוך אינה פעילה בלילה. צורפו אישורים מתאימים. עוד נאמר, כי הקב"ט לא מלא טופס תאונות ולא החתים את התובע על מסמכים. לעניין הנזק הפנה לתחשיבו. כמו כן הפנה ליתר התצהירים שהוגשו מטעם התביעה ומסר כי אלו נערכו בחודש ינואר 2009, "דהיינו לפני שנים רבות שהמקרה חרוט בזיכרונם של המצהירים".

7.            אבו רמילה חמזה, טבח במלון, עבד באותה משמרת והצהיר כי בערך בשעה 9:00- 9:30 הגיע אליו התובע והתלונן על כאבים ביד. העד היה לחוץ בעבודה ולכן המשיך לעבוד. בהמשך לא ראה את התובע. יום לאחר מכן התברר לו שהתובע נפל במדרגות ופונה למרפאת אבו גוש, בהתאם לנוהל המקובל במלון.

8.            שני העדים הנוספים לא טרחו להתייצב להיחקר על תצהיריהם וב"כ התובע ויתר על עדויותיהם. מעבר לדרוש אציין כי בכל מקרה לא היה בנ"ל לתרום תרומה של ממש לגרעין המחלוקת. כל שאמר בתצהירו מר יקיר עופר היה - כי עד לחודש אוגוסט 2009 הוא עבד אצל הנתבע 2 כסגן שף. ביום 16.8.07 פגש את התובע במטבח המלון בשעה 9:30 ולכן הניח כי באותו יום היה התובע בעבודה.

מר אבו אלהווא עלי, הצהיר כי הוא עובד במלון כקצב (התצהיר נחתם בשנת 2009), והוא זוכר שביום 16.8.07 עבד עם התובע במשמרת הבוקר. במהלך המשמרת "נודע לי מעובדים אחרים" כי נפל על ידו ופונה למרפאת אבו גוש. העד הצהיר כי זה היה הנוהג - מי שנפגע פונה למרפאה זו.